מימונה היא חג עממי של יהודי צפון אפריקה, ובעיקר של יוצאי מרוקו, שנחגג בערב שבו נגמר הפסח. פותחים את הבית לכל מי שבא, עורכים שולחן מתוק עם מופלטות, חמאה ודבש, ומברכים את האורחים "תרבחו ותסעדו".
בישראל המימונה נחגגת במוצאי שביעי של פסח, ובחוץ לארץ יום אחד מאוחר יותר, בסוף היום השמיני. מי שגדל בבית מרוקאי יודע שהמטבח מתחיל לעבוד עוד לפני שהחג יצא, ושהדלת לא נסגרת עד מאוחר בלילה.
מה זה מימונה
המימונה היא חגיגה של סוף הפסח ושל חזרת החמץ הביתה. אחרי שבוע של מצות, הבית מתמלא בבצק, בסוכר ובאנשים. היא לא מופיעה בלוח החגים של התורה, והיא עברה מדור לדור כמנהג משפחתי וקהילתי.
מקור השם לא ברור, ויש כמה הסברים. לפי אחד מהם השם קשור למילה הערבית מימון, שפירושה מזל והצלחה. לפי הסבר אחר החג קרוי על שם רבי מימון, אביו של הרמב״ם. אין הכרעה ביניהם, ומשפחות שונות מספרות גרסאות שונות.
מה שכן משותף לכולן הוא הרעיון של מזל טוב והתחלה חדשה. רבים רואים בערב הזה זמן מתאים לברך על פרנסה ועל שידוכים, ולכן הרבה מהסמלים על השולחן קשורים לשפע, למתיקות ולמזל.
מתי חוגגים מימונה
המימונה מתחילה ברגע שהפסח יוצא. בישראל זה הערב שבו נגמר שביעי של פסח. בתפוצות, שבהן הפסח נמשך יום נוסף, חוגגים יום אחד אחר כך. החגיגה העיקרית היא בלילה, ובמשפחות רבות היא ממשיכה למחרת, ביום שבו יוצאים לטבע, עושים מנגל או פיקניק ונפגשים עם עוד משפחות.
בישראל המימונה יצאה מהבתים גם למרחב הציבורי. מאז אמצע שנות השישים נערכות חגיגות מימונה גדולות בפארקים, ופוליטיקאים נוהגים לעבור בהן ולטעום מופלטה.
מה אוכלים במימונה
שולחן המימונה מתוק כמעט כולו. בחלק מהבתים לא שמים עליו מאכלים מלוחים בכלל. הנה מה שמופיע על רוב השולחנות:
- מופלטה: בצק דק שמטגנים על מחבת ומגישים חם, מרוח בחמאה ובדבש. זה המאכל המזוהה ביותר עם החג, ומכינים אותו רק אחרי צאת הפסח, כי הוא חמץ.
- ספינג׳: סופגניה מרוקאית מטוגנת, גם היא חמץ, ולכן גם היא נכנסת לשולחן רק בצאת החג.
- ריבות: בבתים רבים מכינים ריבות ביתיות במיוחד לערב הזה.
- עוגיות: עוגיות קוקוס, שקדים ואגוזים שנאפו מראש במרכיבים כשרים לפסח, כי את רוב ההכנות עושים לפני שהחג יוצא.
על חלק מהשולחנות יש גם סמלים שאינם לאכילה, כמו קערת קמח עם ביצים, כסגולה לבריאות ולמזל. במשפחות מסוימות בעל הבית טופח על ראשי הילדים והאורחים בעלי חסה טבולים בחלב, כברכה לשנה טובה. כל משפחה והמנהגים שלה, ואין שולחן אחד נכון.
מה לובשים במימונה
במשפחות רבות מוציאים מהארון את הבגדים המסורתיים: קפטן רקום, גלימות צבעוניות ותרבוש. יש מי שלובש אותם רק לערב הזה בשנה, ויש מי שקונה קפטן חדש במיוחד. ילדים אוהבים במיוחד את התרבוש, בעיקר כשהוא גדול עליהם בשתי מידות.
גם מי שלא מחזיק קפטן בבית יכול להצטרף. אף אחד לא יבדוק בכניסה, ובמימונה ממילא הדלת פתוחה.
תרבחו ותסעדו: מה פירוש ברכת המימונה
הברכה המסורתית של המימונה היא "תרבחו ותסעדו". מקובל לפרש אותה כ"תרוויחו ותצליחו", או "תרוויחו ותהיו מאושרים". אומרים אותה לכל מי שנכנס בדלת, ומי שמקבל אותה עונה באותה ברכה.
יש גם פירוש שמשחק עם העברית: "תרווחו ותסעדו", כלומר שיהיה לכם רווח, ואז תוכלו גם לתת סעד ולעזור לאחרים. כך או כך, זו ברכה על פרנסה ועל שמחה, שמתאימה בדיוק לערב שבו הבית פתוח לכולם.
שולחן מימונה ובית פתוח
אחד הדברים שמייחדים את המימונה הוא הדלת הפתוחה. נכנסים גם בלי הזמנה, טועמים, מברכים וממשיכים לבית הבא. בשכונות שבהן גרו הרבה משפחות ממרוקו, הלילה היה הופך לסיבוב ארוך בין בתים שהסתיים רק לפנות בוקר.
מי שמארח מימונה בפעם הראשונה לא צריך להכין הכול לבד. שולחן מימונה טוב נבנה מהרבה ידיים: מישהו מביא ריבה, מישהו עוגיות, וסבתא אחראית על הבצק. הדבר היחיד שאי אפשר להכין מראש הוא המופלטה, ולכן בסוף הערב תמיד יש מישהו שעומד ליד המחבת וכולם מחכים לו.
בחפיסה שלנו יש שני פתגמים שמתאימים לערב הזה, כל אחד מכיוון אחר. הראשון הוא ברכה לאורח שהגיע בזמן:
תְחִבּוּכּ נְסָאבְּכּ
تحبوك نسابك
הפירוש: חמיך וחמותך אוהבים אותך.
תכלס: כשאתה מגיע בדיוק כשהשולחן ערוך, סימן שיש עליך ברכה ואוהבים אותך.
מתי שולפים: כשהאורח נוחת בדלת בשנייה שהקוסקוס יוצא מהסיר.
השני הוא בדיוק מה שלא אומרים במימונה. בכל ערב אחר בשנה הוא תקף, אבל בלילה הזה אין דבר כזה "בלי הזמנה":
דִי זָ׳א בְּלָא עְרָאדָה, יָאכּוּל בְּלָא עְ׳סִיל לִידִין
دي جا بلا عراضة، ياكل بلا غسيل اليدين
הפירוש: מי שבא בלי הזמנה, יאכל בלי רחיצת ידיים.
תכלס: אם הגעת בלי שקראו לך, אל תתלונן על האירוח.
מתי שולפים: כשמישהו קופץ לבקר בלי הודעה מוקדמת, ומתחיל לבקר את האוכל.
איך משפחות שומרות על המימונה חיה
המימונה עברה מדור לדור בלי ספר הוראות. מה שהחזיק אותה הוא מי שעמד במטבח ומי שבא לבקר. היום, כשהדור שגדל במרוקו מתבגר, הרבה משפחות מנסות לשמור על מה שהוא ידע:
- להכין יחד את המופלטות. לעמוד ליד סבתא, לראות כמה בצק היא לוקחת ואיך היא מותחת אותו. מתכון שנכתב על דף לא מלמד את התנועה של הידיים, ואת זה לומדים רק כשעומדים לידה ומקלקלים את הראשונה.
- לשאול איך זה היה שם. מי באו לבקר, מה לבשו, מה שרו. הקפטן שבארון מספר סיפור שלם למי ששואל עליו.
- להשאיר את הדלת פתוחה. להזמין חברים שלא גדלו עם מימונה, וללמד אותם להגיד תרבחו ותסעדו. בשנה הבאה הם כבר יגיעו עם צנצנת ריבה משלהם.
- לשמור את המילים. פתגם שנאמר בצחוק ליד השולחן נשאר בזיכרון הרבה אחרי שהטעם של המופלטה נשכח.
על המילים האלה כתבנו בנפרד: פתגמים מרוקאיים ופירושם, וגם מה זה חשומה, למקרה שמישהו יבקש לארוז מופלטות הביתה עוד לפני שכולם טעמו.
ואם אתם מחפשים משהו לעשות בין המופלטה השלישית לרביעית, קופסת הפלאים המרוקאית של יאנאש מחכה על השולחן. שולפים קלף, קוראים בקול, ומנחשים מי מהדודים היה אומר אותו. בדרך כלל מישהו מהמבוגרים יתקן את ההגייה, מישהו אחר יתווכח איתו, ותוך כמה דקות כבר יש סיפור על השכנים מפעם. תרבחו ותסעדו.